הרגשתם פעם בודדים?
שונים?
מוזרים?
שקטים מידי?
ביישנים מידי?
הרגשתם שאתם אלו שאף אחד לא שם לב לקיומם?
הרגשתם שאין לכם באמת בנאדם שאתם יכולים ממש לסמוך עליו?
שיש לכם הרס עצמי בלב?
שאתם מסתגרים כל היום בחדר...?
שאין לכם באמת את האומץ לומר את דעתכם?
שאתם נשברים מביפנים ואף אחד אפילו לא שם לב?
לא?!...
כן?!...
לא משנה אם כן או לא..
במקרה שלי ... זה ההרגשה שלי כל יום!!
ככה אני כל יום!!
כולם חושבים שאני סתם מסתתרת בחדר,
שאני סתם מתביישת,
שאני ה-שקטה הזאת שלא אומרת מילה,
זאת שאין לה אומץ,
זאת שמסתגרת כל היום,
שלא מוציאה מילה מהפה,
ניראה לכם שזה כיף?!
שזה כיף שחושבים עלייכם דברים כאלו?
שזה כיף להיות ביישנית?
שקטה?
זה כיף!?!?!!
לא!! זה ממש לא כיף!!
אתם יודעים מה זה בישבילי !?
זה סיוט!! פשוט סיוט!!
אני רוצה לבכות כל יום על עצם זה שאני חייה בכלל!!
זה ניראה לכם כיף שאני רוצה להרוג את עצמי?
שאני רוצה לפגוע בעצמי?
שאני חושבת שאני מכוערת?
שאני טיפשה?
שאני שונה?
שאני מוזרה?
לא!! זה בכלל לא כיף!!
החיים שלי חרא בגלל זה!!
אני מתחרטת על הקיום שלי בכלל!!
אני שונאת את עצמי!!
זה ניראה לכם הגיוני שבנאדם יגיע למצב של שנאה עצמית!?!?!??
לא!! זה ממש לא הגיוני!!
אם הייתי יכולה הייתי עושה את זה ממזמן!!
הייתי פשוט לוקחת סכין ותוקעת אותו בלב!
הייתי מכאיבה לעצמי פיזית!!
כי נפשית אני גם ככה כאובה!!
נפשית אני מתה!!
נפשית אני לא חיה!
זאת ההרגשה שלי כל יום!!
אני רוצה למות!!
להתאבד!!
ואני יודעת.. אני יודעת..
"את רק בת 13!! איך את חושבת בכלל על התאבדות? את עוד צעירה!!"
כן!!
אומנם אני רק בת 13!!
אבל עבר עליי הרבה!!
אני באמת מרגישה ככה!!
נימאס לי להרגיש :
שונה!!
מוזרה!!
שקטה!!
ביישנית!!
בודדה!!
זאת שאף אחד לא שם לב לקיומה!!
נימאס לי לפחד ממה שאומרים עליי אחרים!!
אין לי כוח לשטויות של אחרים!
בגלל זה אני גם מסתתרת!
מסתגרת!
נימאס לי להגיע לבצפר ללא חיוך על הפנים!!
נימאס לי!
פשוט נימאס כבר!!
הדמעות לא מפסיקות לרדת לי!!
אולי כבר תבינו שיש אנשים שכן קשה להם לומר היי! או להתחבר לאנשים!!
אולי תפסיקו לשפוט לפני שאתם בכלל מכירים את הבנאדם?!???!!
מקווה שתבינו...
ממני...
טומבוי.... )':

























