נמאס לי! נמאס כבר לשתוק, נמאס לי לבכות ,, נמאס לי להרגיש את התחושה החונקת הזאת בגרון,אני רוצה להשתנות אבל אני לא מצליחה! , אני מוצאיה את העצבים או בשתיקה או בבכי או בצעקות על האנשים שהכי לא מגיע להם בעולם שיצעקו עלייהם ככה, אני כולי רועדת ובוכה עכשיו.. רע לי!! נמאס לי כבר!! אני רק שותקת יושבת בצד כולי רועדת והדמעות יורדות לי לבד...... )':
כולי רועדת,כולי מפוחדת,אני מסתגרת בתוך תוכי,אני חוששת ממה שאנשים חושבים עליי,אני מרגישה מאוימת,אני מקנאה,אני מרגישה בודדה למרות שיש מסביבי כל כך הרבה אנשים,אני מונעת מעצמי לאהוב אנשים שאני אוהבת,רע לי,לא טוב לי,אני מגיעה הביתה עולה לחדר ותחושת החנק בגרון שוב חוזרת לי,אני בוכה,הדמעות לא מפסיקות לי,אני שותקת בכל רגע נתון,אני מפחדת ממה שאנשים יחשבו עליי,אני לא מדברת,"היא השקטה של הכיתה" "היא ביישנית" "היא בקושי מדברת" אנשים אומרים ואני כמו ילדה קטנה לא מסוגלת להתנגד למה שאומרים עליי...אני פשוט יושבת ומנסה להתעלם,הילד שאני אוהבת מסתכל עליי לחצי שניה אפילו ואני? אני מנסה להתעלם ממנו,למנוע מעצמי לאהוב אותו, אני שונאת את האופי שלי! נמאס לי מעצמי! , יש כל כך הרבה אנשים שאני מכירה שאני פשוט רוצה להעיף להם כאפה אבל שוב... הכל משתלט עליי,אני שוב מרגישה את אותה ההרגשה, שוב אני מתביישת,שוב אני מפחדת מה יאמרו האנשים, שוב אף אחד לא מבין מה אני מרגישה, שוב החיים קשים אליי,שוב החיוך המזויף שלי יוצא, שוב מונעת מעצמי מלהיות מאוהבת , שוב מתעלמת מאנשים שבאמת אכפת לי מהם, שוב מסתגרת, שוב שותקת....
נמאס לי! נמאס כבר לשתוק, נמאס לי לבכות ,, נמאס לי להרגיש את התחושה החונקת הזאת בגרון,אני רוצה להשתנות אבל אני לא מצליחה! , אני מוצאיה את העצבים או בשתיקה או בבכי או בצעקות על האנשים שהכי לא מגיע להם בעולם שיצעקו עלייהם ככה, אני כולי רועדת ובוכה עכשיו.. רע לי!! נמאס לי כבר!! אני רק שותקת יושבת בצד כולי רועדת והדמעות יורדות לי לבד...... )':